אני הדמויות כולן
סיפורו של הבודהה
לילה אחד, לאחר שנים של ניסיונות מדיטציה שלא עלו יפה, היה בודהה נחוש בדעתו להצליח. ראה זאת מארה, מלך השדים, ושלח אליו אלפי דמויות: שדים ומפלצות, את בנותיו היפות והמפתות, דמויות עצלות, חמדניות, זועמות.. בודהה ישב במדיטציה בנחישות אדירה והדמויות חוללו סביבו ותקפו אותו, עושות כמיטב יכולתן להסיח את דעתו ולהקשות עליו. אז הבין לפתע ואמר: "אני השדים, אני הפיתויים, אני הדמויות כולן". ובאותו רגע חווה הארה.
בדומה לסיפור זה, גישת ה- "Voice Dialogue" (או בעברית "עבודת דמויות"), שפותחה ע"י זוג פסיכולוגים אמריקאים בשם האל וסידרה סטון, יוצאת מנקודת הנחה שכל אחד מאיתנו מורכב, באופן טבעי ובריא ממגוון קולות/דמויות, שיחד מרכיבות את האופי שלנו. ממש כמו צבעים שונים המרכיבים יחד קשת שלמה.
וכשם שהצבע הצהוב שונה בתכלית מהסגול, כך גם לכל דמות בתוכנו יש דמות נגדית, השונה ממנה בתכלית: למשל דמות פרפקטיוניסטית, שמאד חשוב לה לעשות כל דבר בצורה מושלמת ומנגד, דמות מאד חופשייה וזורמת, שלא מתעכבת על הפרטים הקטנים.
השוני בין חלקי הנפש הללו, בין הדמויות הללו בתוכנו, יכול ליצור בלבול ומתח והדבר אף מחמיר כשאנו מזדהים עם אחת הדמויות ומתכחשים לאחרת. גישת הVD מאפשרת לנו להכיר את הדמויות השונות, לתת להן מקום ובהמשך אף לקבל אותן כפי שהן, ללא צורך לשנות אותן. כך למשל כשנכיר בדמות החופשייה והזורמת כחלק מאתנו, נוכל לגלות את יתרונותיה ונבחר מתי להיעזר בה, כך שמקום להיות במצב אוטומטי של תפקוד פרפקציוניסטי, נוכל לבחור מתי לזרום ומתי להיות קפדניים. כל האנרגייה שהיתה מכוונת לשמור עלינו במקום הפרפקציוניסטי, יכולה להשתחרר כעת לטובת דברים אחרים ואנו נקבל יותר חופש ובחירה.
איך זה עובד?
מפגש עם דמות מתנהל ע"י תזוזה קטנה בכסא, המסמלת מעבר לתוך דמות. נרשה לעצמנו להפוך להיות הדמות עצמה. היות ודמות זו כבר קיימת בתוכנו, לא מדובר במשחק אלא בהסכמה לחוות חלק נפש שלנו במלואו. כשנהפוך להיות הדמות עצמה, נדבר מתוכה בגוף ראשון. פעמים רבות נופתע מנחרצות דיעותיה ואכן, לכל דמות אמת משלה, שהיא מאד ברורה ומובחנת.
נשים לב שהתנוחה שלנו, הבעת הפנים והקול משתנה. זו חוויה מאד מיוחדת.. יש דמויות שחיכו עשרות שנים שניתן להן הכרה! למשל דמות ביקורתית, שכל הזמן מספרת לנו כמה אנחנו לא מוצלחים ומבוזבזים.. כשדמות כזו חווה תהליך בו מכירים בה ואף מקבלים אותה, היא לא צריכה להלחם יותר על מקומה ואין לה צורך להאבק. וכך, לאחר תהליך, היא חוזרת להיות בגודל הטבעי שלה, שבו היא נוחה לניהול.
תמיד תמיד נביא דמות נגדית
בעבודת דמויות נדבר תמיד גם עם דמות המנוגדת באופייה לדמות הראשונה שהגיעה. עבודה עם דמויות מנוגדות מאפשרת לייצר "אני מודע" – מצב תודעה מרכזי ועוצמתי שמכיר ומקבל את כל הדמויות שבתוכנו, אך לא מזוהה עם אף אחד מהן. כך שבמקום שהדמויות ינהלו אותנו, נוכל אנחנו לנהל את חיינו, לנווט ולבחור אותם.
המפגשים נערכים בזום, בקליניקה או בטבע.
כיצד עבודת דמויות יכולה להשפיע על חיי?
כמעט בכל סיטואציה המפעילה אותנו רגשית, מדובר במצב בו אנו מזוהים עם דמות אחת מבין המוני הדמויות שלנו. כך למשל כשאני כועסת על הילדים שהשאירו בית מבולגן, אני בעצם מזדהה עם הדמות של הילדה שבתוכי, שמרגישה שלאף אחד לא אכפת ממנה. תרגול של עבודת דמויות מאפשר לי גם לראות את הילדה והכאב שלה ולשלוח לה אהבה וגם להזכיר לי שאני לא מורכבת רק מהילדה, אלא שיש בי דמויות נוספות, למשל דמות של אמא אוהבת, שמזכירה לי שהכל בסדר, שהילדים חזרו מאוחר, והם רעבים, ואולי עדיף שיאכלו רגע לפני שאבקש מהם לסדר.
כשאנו לומדים להכיר את המקום שנקרא "אני מודע", שאינו דמות אלא מצב תודעתי, אנו יכולים לזהות בכל סיטואציה איזו דמות מופעלת, מתפרצת או נבוכה או פגועה או מתרגשת. ובמקום לבקר את עצמנו אנו יכולים לחוש אמפטיה כלפי הדמויות שבתוכנו, שלאט מגלות לנו את מתנותיהן ומביאות לחיינו יותר נחת, שקט ובטחון.
